התקיפה בגבול סוריה־עיראק: להיערך להתנגשות לא רצויה עם מוסקבה

ישראל מוכנה לקחת סיכונים במב"מ • היכולות המודיעיניות והמבצעיות נמתחו עד לקצה • היות שהאיום האיראני לא ייעלם בעתיד הנראה לעין, צריכה ישראל להקדים תרופה (ופתרון) למכה שעלולה לבוא

התקיפה בסוריה, צילום: רשתות ערביות

לכאורה, אין שום חדש בתקיפה שבוצעה אתמול בגבול סוריה־עיראק ומיוחסת לישראל: שוב שיירה, שוב תקיפה מהאוויר, שוב השמדה מוצלחת של המטרה.

ובכל זאת, אפשר ללמוד לא מעט מהאירוע הזה על המערכה שמתנהלת כעת במסגרת המב"מ כנגד איראן: ראשית, ובניגוד לדיווחים, נראה כי לא היה מדובר בשיירה תמימה של מכליות דלק שהותקפה, אלא בשיירה אזרחית שנוצלה כמחסה להברחת אמל"ח. זה דפוס פעולה איראני מוכר, שמנסה להסוות את פעילות ההברחות - לעיתים קרובות ללא הצלחה.

שנית, שאיראן חזרה להעביר אמצעי לחימה לסוריה דרך היבשה. בשבועות האחרונים היו כמה תקיפות רועשות במיוחד באזור דמשק. זה קרה אחרי תקופת רגיעה, שקדמה לה עוד סדרה של תקיפות, לרבות כאלה שגרמו נזק משמעותי (ומכוון) לתשתיות בכמה שדות תעופה בסוריה, ובראשם בדמשק.

התקיפה בסוריה, השבוע, צילום: רשתות ערביות

נראה שממשל אסד פנה לאיראנים וביקש מהם להירגע, ולו זמנית, ובטהרן החליטו לשגר משאיות במקום מטוסים בתקווה שאלה יצליחו לחמוק מתחת לרדאר המודיעיני־מבצעי של ישראל. שינויים טקטיים כאלה באופי ההברחות היו כבר בעבר, וסביר שאם הציר הקרקעי יאוים כעת האיראנים ישובו לפעול מהאוויר.

שלישית, שאיראן מתקשה במאמציה לייצר את החלקים המסיביים של הרקטות והטילים בסוריה ובלבנון. חיל האוויר גרם נזקים לתעשיה הצבאית הסורית שבמסגרתה התבצעה הפעילות האיראנית, ונראה שטהרן נאלצה לחזור להסתמך על ייצור איראני - בעיקר של מנועים לטילים. לזה מתווספות ערכות הדיוק שמיוצרות באיראן, שסביר להניח שהיו גם הפעם היעד המרכזי.

ניסוי טילים באיראן, צילום: אי.פי

רביעית, שישראל מוכנה לקחת סיכונים לא מבוטלים בפעילות המב"מ. תקיפה במחוז דיר א־זור, במזרח סוריה, אינה דומה לתקיפה במערב המדינה. אמנם הפעם נראה כי התקיפה בוצעה באופן שונה - על ידי כטב"מים חמושים, אם להסתמך על דיווחים בתקשורת הערבית - ועדיין מדובר באופרציה מורכבת, שמותחת לא מעט יכולות מודיעיניות ומבצעיות עד לקצה.

כל אלה מלמדים שישראל נחושה להמשיך במאמציה למנוע את הפעילות האיראנית בסוריה. בשנים האחרונות נחלו המאמצים האלה הצלחות רבות, וגרמו לכך שאיראן נותרה הרחק מהיעד שסימנה לעצמה - התבססות צבאית נרחבת בסוריה, ואספקה שוטפת של נשק מדויק לחיזבאללה בלבנון. אבל נראה שמוקדם לברך על המוגמר: ההתקרבות של איראן לרוסיה - כתוצאה מהסיוע שהיא מעניקה למוסקבה במלחמתה באוקראינה - עלולה להוביל במוקדם או במאוחר לתמורה, אולי אפילו בדרך של ניסיון להגביל את הפעילות הישראלית בסוריה.

זה איום בעל פוטנציאל משמעותי, שמעסיק לאחרונה את המערכת הביטחונית, מאז נודע על שיגור הכטב"מים האיראניים על צוותיהם לרוסיה. הוא מחייב את ישראל להיערך דיפלומטית וצבאית לאפשרות שזה יקרה, כולל לשינויים בדפוס הפעולה במסגרת המב"מ ואף לאפשרות לא רצויה של התנגשות עם רוסיה בסוריה. היות שהאיום האיראני לא ייעלם בעתיד הנראה לעין, צריכה ישראל להניח שמה שהיה עד כה לא יהיה עוד בעתיד, ולהקדים תרופה (ופתרון) למכה שעלולה לבוא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר